לפעמים בגד יפה הוא רק בגד, ולפעמים הוא סיפור. אצל סלינה – כל שמלה היא

סיפור. סיפור שנולד מתוך הקשבה עמוקה לנשים, לרגעים שהן עוברות, למבטים שלהן
מול המראה. הסיפור של סלינה שמלות התחיל כמו הרבה סיפורים טובים – מתוך אהבה
לבד, לעיצוב, ולעולם של נשים.
סלינה עצמה לא למדה אופנה בפריז, אלא בחיים. היא גדלה בבית התפירה הייתה שפה
יומיומית. אמא שלה הייתה תופרת, והבד תמיד נשמע שם יותר מהרדיו. כשהתבגרה,
הבינה שסביב השמלה מסתתר הרבה יותר מקו תפר – מסתתר חלום, זהות, תקווה. וכך,
מהתפרים הקטנים של אמא, נולדו הקווים המדויקים של סלינה.
אחד הדברים שמייחדים את סלינה שמלות הוא הגישה האינטואיטיבית שלה לעיצוב. היא
לא מתחילה ממה שנחשב “באופנה עכשיו”, אלא ממה שנכון לאישה שמולה. היא שואלת את
עצמה: “איך היא בבגד הזה?” – ורק אז בונה את הסקיצה. התוצאה היא בגד שחושב על
האישה, ולא על הרושם החיצוני.
שמלות סלינה נראות אלגנטיות, אבל הן תמיד נוחות. יש צורך זרימה. משהו שמאפשר
לאישה להיות היא – ולא תצוגה. לא נדיר למצוא אצלה שמלה שנראית חגיגית ויוקרתית
– אבל עשויה מבד כל כך נעים, שאת פשוט לא רוצה להוריד אותה. התחכום פה הוא
בזה: לדעת להוציא בין בדיוק לאסתטיקה.
המידע שלה חוזר שוב ושוב. לא כי אין להן בגדים – אלא כי מצאו מקום שמבין אותם.
אצל סלינה הן לא צריכות להסביר, להצטדק או להתאים לעצמן. היא רואה את הצרכים
שלהן לפני שהן מדברות, מרגישה את ההתלבטויות, ובעיקר – נותנת להן להרגיש
בטוחות בבחירה.
גם ייצור, סלינה לא מוותרת על אף שלב. היא בוחרת את הבדים בעצמה, מפקחת על
התפירה, מתעקשת על הגימורים, ולא נותנת לשום שמלה לצאת אם היא לא שלמה איתה
בלב. אין אצל סלינה “בערך” – יש רק “בדיוק”. דיוק מתוך אהבה, לא מתוך נוקשות.
מוכרת, סלינה הפכה לסוד שמועברת מאישה לאישה. המלצה בלחישה, חיוך בין חברות.
היא לא עושה קמפיינים נוצצים – היא עושה בגדים שמדברים. וכנראה שזה הרבה יותר
חזק מכל פרסומת. כי כשלובשים שמלה של סלינה – מרגישים שיש מישהי שחשבה עלייך.
מישהי שהכירה אותך, גם בלי לפגוש אותך.
וסיפור כזה, שנבנה תפר אחר תפר, יום אחר יום, אשה אחר אשה – הוא לא סתם סיפור
של אופנה. זה סיפור של לב.