במרכז העולם החרדי עומדת התפיסה כי זוגיות היא עניין קדוש. קשר בין גבר לאישה אמור להתרחש אך ורק במסגרת נישואין, תוך שמירה על כללי צניעות, טהרה וקדושה. לכן, עצם המחשבה על “סטוצים” – קשרים מיניים מזדמנים ללא התחייבות – נתפסת כבלתי מתקבלת על הדעת, ואף כמנוגדת לחלוטין לערכי התורה.
ובכל זאת, דווקא בעידן שבו הגבולות מיטשטשים, הטכנולוגיה חודרת לכל בית, והנפש האנושית צמאה לקשר ומשמעות – גם בתוך הציבור החרדי קיימים, בשוליים, יחידים שמתמודדים עם דחף, מצוקה או שבר, שעלולים להוביל לבחירות מנוגדות לערכים שלהם עצמם.
מתי ולמה זה קורה?
המכנה המשותף לרוב המקרים הוא בדידות רגשית. כשאדם חרדי לא מצליח למצוא את מקומו במעגל השידוכים, כשהוא גרוש, חוזר בתשובה או צעיר שנדחק החוצה ממסגרות – הוא עלול להרגיש שהוא לבד במערכה.
בלי תמיכה, בלי הכוונה, בלי הקשבה.
וכשאין הקשבה – לפעמים יש חיפוש.
חיפוש שאינו בהכרח מודע או מכוון, אלא תוצאה של צורך רגשי עמוק, שנשאר ללא מענה.
סטוץ כתחליף זמני לקשר אמיתי
אנשים שפונים לקשרים מזדמנים בתוך החברה החרדית, עושים זאת לרוב בסתר, ובתחושת אשמה עזה. הקשר עצמו קצר, רגעי – ולעיתים גם חסר משמעות רגשית. אבל הוא ממלא משהו. לאו דווקא את הדחף הגופני, אלא את החור הרגשי שנפער.
ואז באים הריקנות, החרטה, ההתרחקות מהקהילה, ולפעמים גם ממשבר אמוני.
מה אפשר לעשות?
לא מדובר בתופעה שצריך להכשיר – אלא להבין.
לא בהצדקה – אלא בהעמקה.
החברה החרדית יכולה וצריכה להציע אלטרנטיבה:
• שיח כן ורגיש על מיניות, רגש והתמודדות בגיל ההתבגרות ובשלבי חיים שונים
• מערכות שידוך מותאמות לבעלי תשובה, לפרק ב’, לרווקים מבוגרים
• תמיכה רגשית נגישה – עם אנשי מקצוע מהציבור החרדי
• אוזן קהילתית קשובה – שתחליף את השתיקה הממסגרת
סיכום
“סטוצים לחרדים” אינם תופעה רווחת, אך הם קריאת עזרה שקטה – של יחידים שהחברה לא ראתה, שלא שמעה בזמן. הפתרון לא נמצא בגינוי בלבד, אלא ביצירת מרחבים של תקווה: לשוב, לבנות קשר אמיתי, להרגיש שייכים – ולחזור הביתה.
כי גם מי שנפל – לא איבד את ערכו.
ולפעמים, כל מה שהוא צריך, זה שמישהו יאמין בו שוב